הפוסט הזה עולה באיחור אופנתי של שבועיים בערך, לא כולל השבועיים שקדמו לו שגם בהם הבלוג לא עודכן ולו בחצי מילה או תמונה.
חולצה רוס אובאטה ג'קט מנגו ג'ינס פול אנד בר סנדלים ash
התבגרות מגיעה בכל מיני צורות, מסתבר.
לפעמים בצורה הקלאסית: ללמוד דברים על עצמך, על הסביבה, להיות עצמאי, להתפתח.
ולפעמים היא גם באה בדלת האחורית, בצורת סממנים מצחיקים: כמו זה שלמשל שמתי לב שהצטברו אצלי הרבה אקסוסריז חיות שהן ממש לא מהזן "החמוד" שפעם איפיין אותי כל כך. זה לא שאם אראה עגילי פנדה או חתול לא אפצח בקריאות שלא היו מביישות כל יפנית הגונה, אבל זו כבר לא תהיה משיכה כמו פעם.
איכשהו נטיית הלב הולכת לדברים הקצת יותר אחרים, פחות ילדותיים אולי.
חיפושיות? נחשים? נמרים? ברינג איט און, אני כבר יכולה להתמודד.
שיהיה המשך שבוע טוב :)
אני מניחה שאני נשמעת כבר כמו תקליט שבור, אפילו לעצמי, אבל בחיי שכל מה שאני מסוגלת לכתוב עליו זה עד כמה התקופה הזו משוגעת ולחוצה. בהתאם לזאת ולנאמר בפוסט בקודם - היצירתיות שלי כולה מושקעת במגזין החדש ומקסימום העניין שאני מצליחה לייצר בבגדים מגיע לכוס קפה של הבוקר כאקסוסרי לוהט.
and with that said -
לא סתם מופיע שם הסימן שאלה בקצה הכותרת, כי אפילו בתוך כל הבלגן הזה העבודה המרובה טומנת בתוכה המון כיף והנאה שבעבור מרבית האנשים לא היתה נחשבת "עבודה" בכלל.
חלק מהכיף היה בהחלט יום שלישי שעבר, שהוכתר רשמית בקרב הבלוגריות כ"יום אייץ' אנד אם הרשמי בישראל".
בדר"כ אני ממעטת להגיע לעזריאלי המרוחק, אבל אותו יום נכבד עשיתי זאת פעמיים - בבוקר לכבוד דוברת החברה שפגשה אותנו, ובערב לכבוד השמפניה שהשקו אותנו בה כדי שנפתח את הארנק קצת יותר (לא שמישהו שם היה זקוק לשכנועים כלשהם..).
אין מה לומר - השבדים יודעים את העבודה, ואני בהחלט מחכה שההיסטריה תדעך מעט כדי לחזור לחנות ולראות שלא היה מדובר בפאטה מורגנה.
יומיים אח"כ כבר מצאתי את עצמי מהלכת במדבר בשורטס, כפכפים וכובע, אבל בהחלט למען מטרות אופנתיות ראשונות במעלה (בקרוב, בקרוב...). שנאמר - גיוון זה חשוב, ולהנות מהעבודה חשוב אף יותר!
חולצה אמריקן אפרל טייץ קארין A תיק ומגפונים מנגו צעיף H&M (ישן)
תודה לדנה על הצילום השכם בבוקר (יחסית..) והמשך שבוע נפלא!
בימים טרופים ועמוסים כמו שיש לאחרונה (וצפויים להיות עוד הרבה כמותם בקרוב), אני מוצאת שקשה לי לפעמים לבלות זמן רב מול הארון ולחשוב על משהו מקורי.
ככה שאני מגלה את עצמי הרבה פעמים נמשכת לדברים היותר פשוטים שאני יודעת "על עיוור" שהם עובדים. מסוגי השילובים שחרשתי עליהם כל כך הרבה שאני כמעט מוכנה לצאת מהבית מבלי להסתכל במראה.
הדבר היחידי שנותר לעשות כדי בכל זאת להרגיש איזה סוג של ייחוד הוא הגברת הזהובה הזו שתלויה לי מהאוזן.
כבר הרבה זמן לא הלכתי רק עם עגיל בודד שלא מגיע בזוג, וזה דווקא שינוי מרענן, במיוחד כשמדובר בחתיכת "סטייטמנט" כמו הגברת המיוחדת הזו.
מכנסיים ונעליים זארה סריג קאלה חגורה אבגד עגיל זהב קושקה וינטג'
סופ"ש נעים כולם, ותודה לדנה על הצילומים!
Posts
All Comments
